גזר דין בתיק פ"ל 417-08-10

בתיק זה הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא תעודת ביטוח תקפה, ונהיגה ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש.

מתברר כי ביום 15.6.10 נפסל רשיונו של הנאשם לתקופה של 24 חודשים בהחלטת כב' השופט בכר בתיק 3150-06-10, בגין עבירה קודמת של נהיגה בפסילה ונהיגה תחת השפעת סמים. באותו גזר דין הוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה של 45 יום וכן עונש של מאסר מותנה למשך 8 חודשים.

למרות עונש המאסר התלוי מעל לראשו, נתפס הנאשם ביום 3.8.10, במועד שבין גזר הדין לתחילת ריצוי עונש המאסר שהוטל עליו, כשהוא נוהג בטרקטור ליד השוק העירוני בעראבה. עוד מתברר כי באותה עת היה רשיונו של הנאשם פסול גם על פי החלטת משרד הרישוי ואף השימוש בטרקטור היה אסור על פי החלטת קצין משטרה.

בנסיבות אלה ביקשה המאשימה להפעיל את עונש המאסר המותנה ולהטיל עליו עונש מאסר נוסף וכן עונשים נלווים לרבות פסילת רשיון נוספת, הפעלת הפסילה המותנית והפעלת ההתחייבות עליה הורה לו כב' השופט בכר לחתום בהליך הקודם.

הסנגור ביקש להמנע מהפעלת העונש המותנה, וזאת הן עקב נסיבות המקרה והן עקב נסיבותיו האישיות של הנאשם.

הסנגור הסביר כי הנהיגה בה מדובר היא למרחק של כמה עשרות מטרים בלבד, מביתו ועד לדוכן מכירת האבטיחים שלו. אין חולק כי הנאשם נתפס כשהוא נוהג בטרקטור חקלאי כשהוא מוביל אבטיחים לשוק ועיון בחומר שהוגש לתיק אינו שולל את טענת הסנגור ואינו מצביע על נהיגה למרחק גדול יותר.

הסנגור הסביר כי הנהיגה למרחק זה באה מתוך כורח להוביל את האבטיחים לדוכן על מנת לפרנס את משפחתו, הכוללת שמונה קטינים, ואין בה סכנה לציבור. הסנגור הוסיף וטען כי קיימת סבירות גבוהה לכך שלו היה הדבר מבוקש במסגרת ההליך הקודם היה מקבל הנאשם סיוג של פסילת הרשיון לנהיגה בטרקטור לצרכי פרנסתו, אלא שהדבר לא עלה על הפרק מחמת בורות הנאשם ואי ידיעת הסנגור את הצורך בנהיגת הטרקטור.

הסנגור ציין כי העונש המותנה הינו קשה ובלתי פרופורציונלי לעבירה וסבר כי לאור כל האמור קיימות נסיבות המצדיקות הארכתו.

הנאשם עצמו אמר בפניי את הדברים הבאים:

"אני היום בן 50 אין מקום בחיי, אני מנהל חיים נורמטיבים, מפרנס את 8 הילדים שלי, אין מקום להיעדר מהם בבית. אני מודע לחומרת העבירה שעברתי. אני מורתע בכל עצם מעצמותיי, עם כל הכבוד למערכת בית המשפט, אני מרגיש שדרכה עד הגרון, עד שיצא לי הגרון זה בסדר רק שלא תצא לי הנשמה.

המדובר לדעתי, במקרה קשה, אשר עורר בי לבטים רבים. בסופו של דבר, לאחר שקילה חוזרת של כל הנסיבות, החלטתי להמנע מהפעלת עונש המאסר המותנה ולהורות על הארכתו.

אינני מתעלם מחומרת המקרה. המדובר באדם שרק בחודש יוני נדון לעונש מאסר בפועל, פסילה ומאסר מותנה, ועוד בטרם החל לרצות את תקופת מאסרו בגין העבירה הראשונה ביצע את העבירה השנייה. המדובר באדם אשר נפסל לא רק בידי בית המשפט אלא אף בידי משרד הרישוי. המדובר באדם שביצע את העבירה הרלוונטית תוך כדי נהיגת טרקטור עליו ניתנה הודעת איסור שימוש, עבירה חמורה בפני עצמה, לפי סעיף 67 לפק'ודת התעבורה, אשר היא עבירה בגינה ניתן להפעיל את עונש המאסר המותנה. .

אינני מתעלם אף מתסקיר שירות המבחן אשר השורה התחתונה בו קובעת כי "איננו ממליצים על הארכת עונש המאסר על תנאי". יחד עם זאת, דומה כי המלצה זו אינה המשך ישיר של גוף תסקיר המבחן. בגוף התסקיר ניתן למצוא תיאור של אדם שעבר חיים לא פשוטים עד היום, והינו כאמור אב לשמונה קטינים בגילאים 5 עד 16. בשיחה עם קצין המבחן אישר הנאשם כי ידע שבנהיגתו את הטרקטור הוא מפר את החוק אולם "הקושי הכלכלי והרצון להביא פרנסה הביתה הכריע". הנאשם הדגיש בפני קצין המבחן ואף בפני כי לא פעל להנאתו או מתוך פזיזות אלא מתוך מצוקה אמיתית וצורך לקיים את משפחתו.

הכלל ידוע, עונש מותנה יש להפעיל ומקל וחומר שיש להפעיל עונש מאסר מותנה בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה שכבר נקבע לגביה כי היא מצדיקה הטלת מאסר בפועל. החריג לכלל הוא הארכת עונש מותנה וזאת רק כאשר במקרים נדירים וכאשר קיימים לכך טעמים מיוחדים. 

לאור הכלל האמור לא היססתי להורות על הפעלת עונשי מאסר מותנים במקרים דומים, וזאת גם כאשר אדם טען לנסיבות מקילות המצדיקות המנעות מכך. כך , בתיק 3265-08-08 הוריתי על הפעלת עונש מאסר מותנה לתקופה של שלושה חודשים למרות מצב רפואי לא טוב של הנאשם אשר מנע ממנו ריצוי עונש בעבודות שירות והצעת הסנגור להטיל על הנאשם פסילה לצמיתות חלף הטלת עונש מאסר. באופן דומה הוריתי על הפעלת עונש מאסר מותנה בתיק 2968/9-01-11 לתקופה של ארבעה חודשים, למרות שמדובר היה בנאשם בן למעלה מ - 70 שנים, אשר אף הוא נמצא בלתי מתאים לריצוי עונש בעבודות שירות.

השאלה היא, האם יהיה זה צודק להורות של שליחתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר בן שמונה חודשים בנסיבות ביצוע העבירה, כאשר דומה שאין מחלוקת כי מדובר היה בנסיעה קצרה, בטרקטור חקלאי, להעברת סחורה לדוכן מכירת האבטיחים המופעל בידי הנאשם.

אין מחלוקת כי מדובר בעבירה, אולם לדעתי יש להביא בחשבון כי נסיבות ביצועה לא גרמו לסיכון ממשי הציבור. עוד יש להביא בחשבון כי הנאשם היה עצור בגין העבירה דנן מיום ביצועה ועד יום 1.9 שאז שוחרר למעצר בית, כלומר תקופה של כמעט חודש ימים, ולאחר מכן שהה במעצר בית מלא. אין להתעלם מכך שתנאי המעצר קשים הם אף מתנאי מאסר, וכבר נקבע לא אחת כי אף בתקופת מעצר בית ניתן להתחשב (ע"פ 4872/95 מדינת ישראל נ' אילון, עפ"ת 18226-12-08 מדינת ישראל נ' סעיד זאהר).

עוד ראיתי לנכון להביא בחשבון את התרשמותי הישירה מהנאשם כי הוא נאבק לבצע שינוי בחייו ומנסה לעלות על דרך הישר לעבור לאורח חיים נורמטיבי ולפרנס את משפחתו. התרשמתי כי משלוח הנאשם למאסר לא קצר תשים לאל נסיונות אלה ותחזירו למעגל השימוש באלכוהול וסמים.

עוד ראיתי לנכון להביא בחשבון כי העונש המותנה המרתיע נגזר על הנאשם בעיקר בשל עבירת הנהיגה תחת השפעת סמים. הנאשם לא חזר על עבירה זו, וכאמור לא יוחסה לו עבירה של נהיגה מסוכנת בדרך ציבורית. בנסיבות אלה דומה כי העונש המותנה הינו בלתי פרופורציאנלי לעבירה המיוחסת לנאשם במקרה דנן, ויש בכך משום נימוק המצדיק הארכת התנאי.